הצגת המקור של הדף "לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין"

'''לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין''' הוא [[מצוות לא תעשה]] אשר יש עליה עונש של [[ארבע מיתות בית דין|מיתת בית דין]], כגון [[לא תנאף]] או [[חילול שבת]]. לדעת [[רבי עקיבא]] אין [[מלקות (הלכה)|לוקים]] על לאו זה אף במקרה שאינו מתחייב מיתה (כגון שלא [[התראה (הלכה)|התרו]] בו){{הערה|{{בבלי|מכות|יג|ב|ללא=שם}}.}}. וכן נפסק [[הלכה|להלכה]], שאין לוקים על לאו זה{{הערה|{{רמב"ם|סנהדרין|יח|ב|ספר=שופטים}}}}{{הערה|והוא אחד מששת הלאוין שאין לוקים עליהם:{{ש}}
#לאו שאין בו מעשה
#לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין
#לאו הניתן לתשלומין
#לאו הניתק לעשה
#לאו שבכללות
#לאו הבא מכלל עשה}}.

== דינו ==
בדין העובר על לאו זה שיש בו מיתת בית דין, נחלקו בתלמוד, ה[[תנאים]] רבי עקיבא ו[[רבי ישמעאל]]:

* לדעת רבי ישמעאל לוקים אף על לאו זה כשאר לאוים.

* לדעת רבי עקיבא אין לוקים אף במקום שאין חייב מיתה כגון שלא התרו בו למיתה. טעמו, כיוון שאין עונשין אלא אם כן מזהירין, כלומר, שאין מתחייבים עונשי מלקות ומיתה אלא אם כן מוזהרים עליהם בלאו, וכיון שלאו זה כבר הוצרך לחייב עונש מיתה אין אפשרות ללמוד ממנו שיחייב גם עונש מלקות. 

דעת התוספות{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|עד|ב|ללא=שם}}}} שאף לאו הכולל מספר מעשים ורק על מקצתם יש עונש מיתה, אינו לוקה אף על עבירת המעשים שאין עליהם עונש מיתה. כגון ה[[מחמר]] בשבת אינו לוקה, כיוון שהלאו הוא הלאו הכללי של כל איסורי שבת שיש עליהם עונש מיתה, למרות שעל מחמר אין עונש מיתה. 

בדעת ה[[רמב"ם]], כתב הרב [[איסר זלמן מלצר]] בספרו [[אבן האזל]] שחולק על התוספות וסובר שבמקום כזה לא נחשב שניתן לאזהרת מיתת בית דין.

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{לאווים}}
{{קצרמר|הלכה}}

[[קטגוריה:מצוות לא תעשה]]
[[קטגוריה:סוגי לאווים]]
[[קטגוריה:משפט עברי: ענישה]]