הצגת המקור של הדף "מעילה (הלכה)"

{{סוגיה
| משנה = {{משנה|מעילה|א}} ואילך
| תלמוד בבלי = {{בבלי|מעילה|ב}} ואילך
| מקרא = {{תנך|ויקרא|ה|יד|טז}}
| משנה תורה לרמב"ם = {{רמב"ם|מעילה|א|ספר=עבודה}} ואילך
}}

ב[[הלכה]], '''מעילה''' היא שימוש בחפץ, בהמה או כסף השייך ל[[הקדש (הלכה)|הקדש]], שלא לצורך [[בית המקדש|המקדש]] או ה[[קורבן (יהדות)|קרבנות]]. 

בעברית מודרנית למילה משמעות שונה: שימוש במשהו שניתן בידיו של אדם שלא לצורך אליו יועד, ובכלל זה: מעילה בכסף, מעילה בסמכויות, מעילה באמון.

== מקור ==
המקור להלכות המעילה ב[[תורה]] מופיע ב[[חומש ויקרא]]:

{{ציטוט|תוכן=וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהוָה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם. וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ|מקור={{תנך|ויקרא|ה|יד|טו}}}}
ב[[משנה]] ולאחריה ב[[התלמוד הבבלי|תלמוד הבבלי]] הלכות מעילה מרוכזות ב[[מסכת מעילה]].

==דיני האיסור ==
אדם שלקח מן ההקדש שווה [[פרוטה (חז"ל)|פרוטה]], או השתמש בחפץ של הקדש שימוש השווה פרוטה חייב להחזיר את שווי החפץ או השימוש בתוספת [[חומש (הלכה)|חוֹמֶש]] - בסך הכל 125% (כך שתשלום החומש יוצא חמישית מהסכום הכולל). בנוסף, מתחייב המועל בעונש; [[מיתה בידי שמיים]] או [[מלקות (הלכה)|מלקות]] (לפי מחלוקת ה[[תנאים]] וה[[ראשונים]] בעניין{{הערה|[https://www.temple.org.il/single-post/2017/06/15/מעילה מעילה] באתר [[מכון המקדש]], הערות 2, 3, 4, 5.  נפסקה ההלכה כדעה המחייבת רק מלקות. ראו {{בבלי|חולין|קכ|ב|מפרש=תוספות|ד"ה=מה}}}}) למועל במזיד, ו[[קורבן אשם]] - [[כבש]] בן שנה - למועל בשגגה.

באיסור מעילה נכלל גם האיסור [[גיזה|לגזוז]] בהמה המוקדשת לקרבן, אף שלא לצורך שימוש בצמר. הגזיזה והשימוש בבהמה המוקדשת למקדש שלא לצורך הקרבה, אסור רק [[מצווה#מצוות מדאורייתא ומצוות מדרבנן|מדרבנן]], ואין עליהם קרבן ותשלום חומש.

איסור המעילה לא חל על דברים ששימושם הותר לאדם, אף שהותר רק לאנשים מסוימים בלבד, כגון בשר הקרבנות - כיוון שהותר לאכילת הכהנים, אין בו דיני מעילה.

קול מראה וריח אין בהם משום מעילה.{{הערה|{{בבלי|פסחים|כו|א}}}}

==יציאה לחולין==
לאחר שאדם אחד מעל בחפץ של הקדש, אותו החפץ איבד את קדושתו ויוצא ל[[חולין (הלכה)|חולין]]. לדין זה יש מספר השלכות. ההשלכה הראשונית היא לגבי המשך מעילה באותו החפץ, שאינה יכולה להתקיים מפני שהחפץ כבר אינו קדוש. השלכה זו מבוטאת במשנה במשפט: "אין מועל אחר מועל", אין אפשרות מעילה בפעם השנייה.{{הערה|{{משנה|מעילה|ה|ג}}}} ההשלכה הנוספת היא ל[[דיני ממונות]], שכן החפץ בהיותו מוקדש כבר אינו שייך לבעליו הקודמים, אף על פי שעדיין נמצא ברשותו, אך ברגע שמעל בו והוציאו לחולין, החפץ חוזר להיות שלו מבחינה ממונית.

דין זה מוגבל רק לחפצים שחלה עליהם קדושת דמים, כלומר שמשמשים לבית המקדש רק כנכס למכירה ולא משתמשים בהם עצמם, אבל חפץ הקדוש ב[[קדושת הגוף]] אינו יוצא לחולין במעילתו, כמו בהמה הראויה להקרבה (שאינה [[בעל מום|בעלת מום]]) או [[כלי שרת]] שנשארים בקדושתם. ב[[מסכת קידושין]] מובאת מחלוקת בין [[רבי יהודה]] ל[[רבי מאיר]] האם דין יציאה לחולין הוא דווקא בשוגג שחייב קרבן מעילה, ובמזיד אין יציאה לחולין, או שדווקא במזיד החפץ יוצא לחולין ובשוגג אינו משנה את מעמדו.{{הערה|{{משנה|קידושין|ב|ח}}}} להלכה נפסק כרבי יהודה, שזה דווקא בשוגג ולא במזיד.{{הערה|{{בבלי|קידושין|נד|ב}}}}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקיטקסט בשורה|רמב"ם הלכות מעילה|הלכות מעילה|מתוך ספר עבודה ב[[משנה תורה]] ל[[רמב"ם]]}}
* {{אסיף}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{הקורבנות ביהדות}}
{{קצרמר|הלכה}}
[[קטגוריה:קורבנות ביהדות]]
[[קטגוריה:הקדש]]
[[קטגוריה:פרשת ויקרא]]
[[קטגוריה:פרשת נשא]]