הצגת המקור של הדף "סעודת הבראה"

ב[[הלכה]], '''סעודת הבראה''' היא חלק מ[[מנהג (יהדות)|מנהגי]] ה[[אבלות (יהדות)|אבלות]]. [[סעודה (הלכה)|סעודה]] זו היא הסעודה הראשונה במהלך [[שבעה (אבלות)|שבעת ימי האבלות]], לאחר שחוזר האבל מ[[קבורה (יהדות)|קבורת המת]]. על פי ההלכה, סעודה זו נערכת דווקא על ידי שכניו או קרוביו של האדם השרוי באבל, ולא על ידי האבל עצמו.

== מקור ==
השימוש הראשון במילה 'הבראה' במשמעות האכלה לאבל נאמרה ב[[דוד]] אחרי שקבר את [[אבנר בן נר]]: {{ציטוטון|וַיָּבֹ֣א כָל־הָעָ֗ם לְהַבְר֧וֹת אֶת־דָּוִ֛ד לֶ֖חֶם בְּע֣וֹד הַיּ֑וֹם|{{תנ"ך|שמואל ב|ג|לה}}}}.

== פרטי המנהג ==
נהוג שהמאכלים לסעודה זו כוללים דווקא מאכלים עגולים (כגון [[ביצה קשה|ביצים קשות]], [[עדשים]], לחמניות או [[בייגלה]]), כדי לסמל את הגלגל החוזר בעולם, היינו את מחזור החיים והמוות שעובר על כל בני האדם. לפי [[פרקי דרבי אליעזר]] עדשים הם מאכל המסמל אבלות, בין השאר על חורבן [[בית המקדש]]{{הערה|{{ספריא||פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ה|Pirkei_DeRabbi_Eliezer.35}}}}.

ב[[מצרים]] וב[[ארץ ישראל]] נהגו להגיש בסעודה זו רק [[לחם|פת]] וביצים קלופות, כדי שהאבל לא יצטרך לקלף את הביצים ובכך יראה כרעבתן. מקובל היה שרק [[גבאי|שמש]] [[חברה קדישא]] סועד עם האבל. אם האבל יחידי, אוכלים  עמו שני שמשים כדי שיצטרפו ל[[זימון]], ומביאין [[יין]] לכוס [[ברכת המזון]]{{הערה|נהר מצרים הל' אבלות סי' ע"ז}}.

בקרב [[יהדות ארצות האסלאם]] נהוג לעשות סעודה ביום השביעי לאבילות וב[[יהדות תימן]] נקראת סעודה זו בשם "סעודת הבראה"{{הערה|[https://net-sah.org/audio/28117 הרב ערוסי לבני תימן: הפסיקו עם סעודות הבראה מופרזות]. באתר נצח ישראל}}.

==קישורים חיצוניים==
* לאה פופר, [http://www.snunit.k12.il/heb_journals/kimat2000/1326.html הביצה - קליפות החיים והמוות], באתר "סנונית"
* {{אנצ דעת|617|סעודת הבראה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{מצוות ומנהגים יהודיים}}
{{קצרמר|הלכה}}

{{הבהרה הלכתית}}
[[קטגוריה:פטירה ואבל ביהדות]]
[[קטגוריה:סעודות מצווה]]