אנינות: הבדלים בין גרסאות בדף

}}

'''אנינות''' (או '''אנינה''' או '''אוֹנְנות''') היא המצב בו מצוי קרובו של הנפטר ב[[זמן]] שלאחר [[מוות|מות]] קרובו ועד [[קבורה|קבורתו]] של הנפטר. '''אוֹנֵן''' הוא כינויו של אדם המצוי במצב של אנינות.

המושג מופיע בתורה פעמיים: במעשר ובקדשים. במעשר: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ (דברים כו יד), ו"אוני" הוא מלשון אבל על מת (ראו באבן עזרא על התורה שם שם); ובקדשים, שאמר אהרן אחרי מות שני בניו: וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה' (ויקרא י יט). כלומר, אונן אסור לאכול ב[[מעשר שני]] וב[[קדשים (הלכה)|קדשים]]. אנינות לגבי דינים אלה שייכת ביום המיתה עד השקיעה (אפילו קברו את המת בו ביום), ומ[[דרבנן]] עד שייקבר אם לא נקבר בו ביום.